סגנית חידון התנ"ך העולמי - נעמי כהן
ראיון עם נעמי כהן, כלת התנ"ך המחוזית והארצית וסגנית בחידון התנ"ך העולמי:
ספרי מעט על החלום להגיע לחידון התנ"ך העולמי:
מגיל קטן למדתי תנ"ך עם אמא שלי ולא היו לי מחשבות באמת להתמודד בחידון התנ"ך, למרות אהבתי הרבה לתנ"ך. בכיתה ט' המורה שולה כהן הציעה לי להתחיל ללמוד, מתוך מטרה להתמודד בחידון המחוזי. החלטתי שאני מנסה, וכך התחלתי את הדרך, בלימוד ראשוני והתחלתי להבין מה הדרישות, לא זכיתי במחוזי אבל הרגשתי שזו היתה התנסות טובה עבורי. בכיתה י' כבר למדתי בצורה יותר נכונה והצלחתי להגיע למקום הרביעי בחידון הארצי לאחר ניצחון במחוזי. בכיתה יא' עשיתי הפסקה והשנה החלטתי שאני רוצה להגיע גבוה, עד העולמי.
מה היתה התמיכה שקיבלת כדי להגשים את המטרה? ההורים שלי מאד עודדו אותי , למדתי עם האחים שלי , חברות שלי למדו איתי , שאלו אותי שאלות ותמכו מאד. המורות עזרו לי בכך שהן תמכו והיו גמישות איתי בנוכחות בשיעורים.
באילו קשיים נתקלת בדרך?
כשמתחילים ללמוד שנה לפני החידון, זה נראה מאד רחוק, אז המוטיבציה ללמידה לא גבוהה כמו שבוע לפני... וזה קשה להושיב את עצמך ללמוד, למרות שאת יודעת שצריך. לפעמים העומס היה מאד גדול, קשה לשבת רצוף, לפעמים תסכול, כי למדתי משהו 30 פעם ואני לא מצליחה לזכור אותו, לפעמים לחץ כשאת רואה את המתמודדים האחרים, כמה הם יודעים, מחשבות שמתגנבות לראש שלא אצליח...
כיצד התגברת על הקשיים?
מאד רציתי להשתתף, אני אוהבת תנ"ך ומחוברת לזה, היו משברים של הפסקות, בהן שבוע לא למדתי אבל ידעתי שזו מנוחה קצרה, אף פעם לא עזבתי לגמרי, הרצון להגיע למטרה החזיק אותי.
שתפי אותנו בחששות שהיו לך לפני החידון הארצי והעולמי:
החשש הגדול היה לפני הארצי, שזה השלב הכי קשה, כי כולם ישראלים והם הכי טובים. יש את הפחד שאני לא אדע, פדיחות על הבמה, שאגמגם, שאשכח.
מה היתה ההרגשה שלך בעקבות זכייתך בחידון הארצי?
היה כיף מאד לדעת שעמדתי בזה, שהצלחתי, זה היה בלתי נתפס, משמח מאד!
מה היו תחושותייך כשהגעת למקום השני כסגנית בחידון העולמי?
שמחתי מאד, והיתה המון שמחה מסביב. לא חשבתי למה לא מקום ראשון, ידעתי שככה זה צריך להיות. אבל אני חייבת להוסיף שהיה גם קצה קשה, הייתי מותשת, ולא תמיד התייחסתי לכולם, היתה המון המולה בימים הראשונים וזו הזדמנות לבקש סליחה ממי שנפגע.
מה פיתחת בעצמך בזכות התהליך שעברת?
מלא, קודם כל "פרופורציות" לדעת שגם אם אתה מצליח, אז להישאר על הקרקע וגם אם לא, זה בסדר, השמיים לא נופלים. לקחת הכל בסבבה, לא משנה מה קורה. דבר שני רכשתי כלים ללמידה, למדתי טכניקות ללימוד עצמי, כך למדתי לחידון וגם בגלל שהפסדתי שיעורים רבים באולפנא הבנתי שאני צריכה להמשיך לבד, לבגרויות למדתי לבד. יש לי היום את היכולת ללימוד עצמי, שמאד התפתחה בזכות החידון. דבר נוסף פיתחתי את תכונת הרוגע. זה משהו שמאד עבדתי עליו לפני כל שלב, לא להילחץ, אמרתי לעצמי "לא משנה מה קורה, הכל בסדר", לא פחדתי לאכזב, הרגשתי שזה שלי. והדבר הגדול ביותר כמובן הוא ידיעת התנ"ך לפני ולפנים.
אילו טיפים יש לך לתת לבנות שזה החלום שלהן גם? קודם כל לדעת אם זה מתאים לך, תשאלי את עצמך אם את יכולה לשבת שעות וללמוד, לוותר על דברים, לדעת שזה הקרבה. אחרת זה יכול ליצור תסכול. מצד שני אפשר להשתתף רק בחידון המחוזי, זה ערך גדול ודורש פחות השקעה. מי שרוצה להצליח עד העולמי צריכה להתמסר לזה. חשוב להקפיד על זמן קבוע שלומדים, שנה לפני החידון להתחיל בקביעות של שעה ביום וככל שמתקרב הזמן להגביר את השעות. צריך לזכור הרבה פרטים, שמות, מקומות ותיאורים (זמן, מקום) לכן כדאי להכין רשימות, אפשר לחבר שירים ולהמציא אסוציאציות שיזכירו לך את הפרטים הללו. יש עבודה רבה, אבל במבט לאחור, אני שמחה שהצבתי לי מטרה גבוהה כל-כך ועמדתי בה. זה סיפוק גדול!
-
.jpg)
ראיון עם נעמי כהן, כלת התנ"ך המחוזית והארצית וסגנית בחידון התנ"ך העולמי:
ספרי מעט על החלום להגיע לחידון התנ"ך העולמי:
מגיל קטן למדתי תנ"ך עם אמא שלי ולא היו לי מחשבות באמת להתמודד בחידון התנ"ך, למרות אהבתי הרבה לתנ"ך. בכיתה ט' המורה שולה כהן הציעה לי להתחיל ללמוד, מתוך מטרה להתמודד בחידון המחוזי. החלטתי שאני מנסה, וכך התחלתי את הדרך, בלימוד ראשוני והתחלתי להבין מה הדרישות, לא זכיתי במחוזי אבל הרגשתי שזו היתה התנסות טובה עבורי. בכיתה י' כבר למדתי בצורה יותר נכונה והצלחתי להגיע למקום הרביעי בחידון הארצי לאחר ניצחון במחוזי. בכיתה יא' עשיתי הפסקה והשנה החלטתי שאני רוצה להגיע גבוה, עד העולמי.
מה היתה התמיכה שקיבלת כדי להגשים את המטרה? ההורים שלי מאד עודדו אותי , למדתי עם האחים שלי , חברות שלי למדו איתי , שאלו אותי שאלות ותמכו מאד. המורות עזרו לי בכך שהן תמכו והיו גמישות איתי בנוכחות בשיעורים.
באילו קשיים נתקלת בדרך?
כשמתחילים ללמוד שנה לפני החידון, זה נראה מאד רחוק, אז המוטיבציה ללמידה לא גבוהה כמו שבוע לפני... וזה קשה להושיב את עצמך ללמוד, למרות שאת יודעת שצריך. לפעמים העומס היה מאד גדול, קשה לשבת רצוף, לפעמים תסכול, כי למדתי משהו 30 פעם ואני לא מצליחה לזכור אותו, לפעמים לחץ כשאת רואה את המתמודדים האחרים, כמה הם יודעים, מחשבות שמתגנבות לראש שלא אצליח...
כיצד התגברת על הקשיים?
מאד רציתי להשתתף, אני אוהבת תנ"ך ומחוברת לזה, היו משברים של הפסקות, בהן שבוע לא למדתי אבל ידעתי שזו מנוחה קצרה, אף פעם לא עזבתי לגמרי, הרצון להגיע למטרה החזיק אותי.
שתפי אותנו בחששות שהיו לך לפני החידון הארצי והעולמי:
החשש הגדול היה לפני הארצי, שזה השלב הכי קשה, כי כולם ישראלים והם הכי טובים. יש את הפחד שאני לא אדע, פדיחות על הבמה, שאגמגם, שאשכח.
מה היתה ההרגשה שלך בעקבות זכייתך בחידון הארצי?
היה כיף מאד לדעת שעמדתי בזה, שהצלחתי, זה היה בלתי נתפס, משמח מאד!
מה היו תחושותייך כשהגעת למקום השני כסגנית בחידון העולמי?
שמחתי מאד, והיתה המון שמחה מסביב. לא חשבתי למה לא מקום ראשון, ידעתי שככה זה צריך להיות. אבל אני חייבת להוסיף שהיה גם קצה קשה, הייתי מותשת, ולא תמיד התייחסתי לכולם, היתה המון המולה בימים הראשונים וזו הזדמנות לבקש סליחה ממי שנפגע.
מה פיתחת בעצמך בזכות התהליך שעברת?
מלא, קודם כל "פרופורציות" לדעת שגם אם אתה מצליח, אז להישאר על הקרקע וגם אם לא, זה בסדר, השמיים לא נופלים. לקחת הכל בסבבה, לא משנה מה קורה. דבר שני רכשתי כלים ללמידה, למדתי טכניקות ללימוד עצמי, כך למדתי לחידון וגם בגלל שהפסדתי שיעורים רבים באולפנא הבנתי שאני צריכה להמשיך לבד, לבגרויות למדתי לבד. יש לי היום את היכולת ללימוד עצמי, שמאד התפתחה בזכות החידון. דבר נוסף פיתחתי את תכונת הרוגע. זה משהו שמאד עבדתי עליו לפני כל שלב, לא להילחץ, אמרתי לעצמי "לא משנה מה קורה, הכל בסדר", לא פחדתי לאכזב, הרגשתי שזה שלי. והדבר הגדול ביותר כמובן הוא ידיעת התנ"ך לפני ולפנים.
אילו טיפים יש לך לתת לבנות שזה החלום שלהן גם? קודם כל לדעת אם זה מתאים לך, תשאלי את עצמך אם את יכולה לשבת שעות וללמוד, לוותר על דברים, לדעת שזה הקרבה. אחרת זה יכול ליצור תסכול. מצד שני אפשר להשתתף רק בחידון המחוזי, זה ערך גדול ודורש פחות השקעה. מי שרוצה להצליח עד העולמי צריכה להתמסר לזה. חשוב להקפיד על זמן קבוע שלומדים, שנה לפני החידון להתחיל בקביעות של שעה ביום וככל שמתקרב הזמן להגביר את השעות. צריך לזכור הרבה פרטים, שמות, מקומות ותיאורים (זמן, מקום) לכן כדאי להכין רשימות, אפשר לחבר שירים ולהמציא אסוציאציות שיזכירו לך את הפרטים הללו. יש עבודה רבה, אבל במבט לאחור, אני שמחה שהצבתי לי מטרה גבוהה כל-כך ועמדתי בה. זה סיפוק גדול!